ביג - גיבורי ישראל בע"מ נ' ניאגו השקעות בע"מ ואח'

פסק דין – ביחס לנתבעת 1

בפניי תביעה כספית לתשלום הסכום של 355,470 ₪, מטעמי הטעיה והפרת הסכם מכר מקרקעין. הנתבעת 2 פורקה מרצון, ורישומה כחברה נמחק מרשם החברות ומשכך התובענה כנגדה נמחקה.

רקע:

הנתבעות, התקשרו ביום 2.10.95 בהסכם פיתוח עם החברה לפיתוח קרית נורדאו בע"מ, (להלן: חברת נורדאו") כמיופת כוח של חברת שיכון ופיתוח בהתייחס לחלקה בשטח 1,154 מ"ר, הידועה כחלקה 81 בגוש 7961, (להלן: "המקרקעין או הנכס").

ביום 2.1.07 התקשרו הנתבעות בהסכם מכר על פיו מכרו לתובעת את זכויותיהן על פי הסכם הפיתוח, (להלן: "הסכם המכר או העסקה").

עיריית נתניה דרשה מהתובעת תשלום בגין היטל תיעול, מדרכה וסלילת כביש, סכום של 176,254 ₪, הוא מקור המחלוקת בתיק שבפניי.

מטעם התובעת העיד מר בוכריץ מנהלה, וכן עו"ד מרקס מי ששימשה כעו"ד מטעם התובעת בעת החתימה על הסכם המכר, ומטעם הנתבעות העיד מר קראוסקופף, מנהלה של הנתבעת 2.

טענות התובעת:

התובעת טוענת, כי הנתבעות הצהירו בפניהן מצג על פיו המקרקעין נקיים מכל חוב או התחייבות, או תביעה של צד ג' כלשהו, ומשכך הסכימה לקבל על עצמה את ההתחייבות לשלם את היטלי הפיתוח, אלא שהסתבר בדיעבד, כי הצהרת הנתבעות לא הייתה נכונה.

התובעת טוענת, כי הנתבעות ידעו במפורש, באופן ספציפי על קיומו של היטל פיתוח, על סכומו. יותר מכך נטען, כי הנתבעות ויתרו במפורש על זכותן בנוגע להיטלי הפיתוח כנגד חברת נורדאו וכן כנגד חברת שו"פ, וזאת מבלי שגילו לתובעת עובר לעריכת ההסכם קיומו של היטל כזה, סכומו, את המחלוקת עם חברת נורדאו ושו"פ ואת הסכמתן לוותר על כל טענה בעניין זה.

התובעת טוענת, כי חברה אחרת בשליטתו של מר ניאגו, שהינו הבעלים של הנתבעת 1, רכשה מגרש סמוך ודומה מחברת נורדאו, ומכרה את המגרש, והסתבר לה כי היא נדרשת לשלם היטל פיתוח, יותר מכך, אותה חברה טענה, כי החוב בהיטל פיתוח מוטל על חברת נורדאו או שו"פ וטענותיה בעניין נדחו, ולכן טוענת התובעת הייתה קיימת לנתבעות ידיעה פוזיטיבית באשר לקיומו של היטל הפיתוח וגובהו.

טוענת התובעת, כי הנתבעות הטעו את התובעת, וכי לאור ההטעיה הייתה מוטלת עליהם חובה לשלם את היטלי הפיתוח ומשלא שילמו הפרו הפרה יסודית את ההסכם.

טענות הנתבעות:

הנתבעות טוענות, כי כל התביעה מקורה בניסיון התובעת לקבלת כספים שלא כדין שכן התובע במפורש ובמספר סעיפים בהסכם, קיבלה על עצמה את ההתחייבות לשלם היטל פיתוח, מתוך ידיעה ברורה כי על הנכס מוטל היטל פיתוח.

הנתבעות טענו, כי דרשו שהתובעת תישא בתשלום היטל הפיתוח וברור היה לצדדים כי מוטל היטל כזה והיה על התובעת לבדוק את שיעורו. עוד טענו, כי לא ידעו מה גובה היטל הפיתוח, והעבירו את הסיכון בעניין לכתפי הקונים כתנאי לקיומה של העסקה.

עוד נטען, כי התובעת רכשה את המגרש במצבו כמות שהוא, as is , וקיבלה על עצמה את הסיכונים הכרוכים במצבו של המגרש, ובמיוחד קיבלה על עצמה את הסיכונים הנוגעים להיטל פיתוח.

הנתבעות טענו, כי העובדה שחברה אחרת במגרש אחר, שנמכר בזמן אחר ולמוכרים אחרים חוייבה בהיטל פיתוח, אין בה כדי להשליך על ידיעת הנתבעות או על חלוקת הסיכונים בין הצדדים בעסקה דנן.

עוד טוענות הנתבעות, כי ברת ההסכם להבטחת התחייבות הנתבעות הסכימו הנתבעות לשעבד את זכויותיהן ברשם המשכון, וכי התובעת התחייבה להסיר את השעבודים לאחר מילוי כל התחייבויות הנתבעות. הנתבעות טוענות כי ביום 23.2.10 הודיעה התובעת על הסכמתה להסרת השעבודים, ויש בכך משום ראייה לכך שהנתבעות מילאו את כל התחייבויותיהם על פי הסכם המכר, וכי התובעת חזרה בה שלא כדין מהסכמתה זו, והנתבעות נדרשו לפנות לביהמ"ש המחוזי. רק לאחר דיון בביהמ"ש המחוזי הסכימה התובעת להסרת השעבודים, והתנהלותה מהווה הפרת הסכם.

הנתבעות טוענות, כי יש לדחות את התובענה וכי המדובר בתביעת סרק.

דיון: